יותם פלדהיים, בן 23, קורא בהופס מ2012 כמעט ולא מגיב. פעם ראשונה שכותב באתר.

גילוי נאות – הכותב לא מבין בבייסבול מעבר לחוקים הבסיסיים וראה פעם משחק בטלוויזיה ולא התחבר.

אני נמצא בטיול אחרי הצבא באלסקה, במהלך ההכנות לטיול קראתי שב21 ביוני מתקיים בעיר בשם פיירבנקס משחק בייסבול מסורתי לכבוד היום הכי ארוך בשנה ושזה אירוע חובה לאוהבי בייסבול. למרות שאני לא עוקב אחרי בייסבול החלטתי שאני אלך ואחווה את האירוע.

קודם כל קצת רקע על המשחק והמסורת.

בשנת 1906 פיירבנקס שנמצאת רק 160 קילומטרים דרומית לחוג הארקטי שבו ב21 ביוני השמש לא שוקעת הייתה עיירה קטנה שאוכלסה בעיקר על ידי אנשים שבאו לחפש זהב והדרך היחידה להגיע אליה הייתה דרך הנהר שנמצא בה. אפשר להבין שלא היה יותר מדי מה לעשות בעיירה חוץ מללכת לשתות בבר. המסורת של המשחק התחילה בעקבות התערבות של שני ברים מקומיים, היום לא יודעים על מה בדיוק הייתה ההתערבות או כמה נגמר המשחק אבל מה שכן יודעים זה שמאז כל שנה ב21 ביוני מתקיים בפיירבנקס משחק לכבוד היום הארוך בשנה.

בגלל הקרבה של פיירבנקס לחוג הארקטי רוב הקיץ אין חושך. המשחק עצמו מתחיל בעשר בערב ונמשך לתוך הלילה בלי שימוש באורות מלאכותיים כדי לחגוג את הקיץ ואת היום הארוך בשנה.

עד 1960 המשחק שוחק על ידי תושבים מקומיים מהעיירה שהיום כבר הפכה להיות העיר השנייה בגודלה באלסקה עם קצת יותר מ30 אלף תושבים, לכן אין תיעוד מסודר של תוצאות המשחקים. ב1960 הוקמה קבוצה מקומית בשם alaska goldpanners (השם מתייחס לדרך המסורתית שבה נהגו ועדיין נוהגים להוציא את הזהב מתוך האדמה).

הקבוצה היא קבוצה חובבנית שמשחקת בalaska baseball league. הליגה עצמה היא חלק מהcollegiate summer baseball. הCSB הם ליגות חובבניות שמאפשרות לשחקנים שהיו לפחות שנה אחת בקולג' ונשארה להם שנה או יותר בקולג' להשתתף. בליגות האלו משחקים עם חוקים וציוד רשמיים וככה מתאפשר לשחקנים לשחק בצורה כזאת ולסקאוטים לבחון את השחקנים תחת תנאים אלו.

תוכנית הבייסבול של הgoldpanners נחשבת היום לאחת מתוכניות הבייסבול החובבניות המצליחות ביותר.

עד היום 1184 שחקנים שעברו בתוכנית הזאת נבחרו בדראפט, 125 בסיבוב הראשון ו19 נבחרו בבחירה הראשונה או השנייה.

הקבוצה מתגאה בכמה שמות שהשתתפו בmidnight sun game ואחר כך הפכו לכוכבים בMLB. למרות שאני לא מכיר בייסבול חלק מהשמות צלצלו לי מוכר כמו טרי פרנקונה ובארי בונד בעוד שאוהדי בייסבול אמיתיים בטח יכירו עוד כמה שמות כמו דייב ויינפילד וטום סיבר.

במהלך השנים הגיעו לשחק נגד הקבוצה המקומית קבוצות מיפן וטיוואן אבל ברוב המקרים המשחק משוחק מול קבוצה חובבנית אחרת מרחבי ארצות הברית.

השנה המשחק שוחק נגד Everett Merchants מוושינגטון שהגיעה לפה לקבוצת משחקים שאחד מהם זה הmidnight sun game.

מ1960 המשחק שוחק על ידי הgoldpanners במסגרת הליגה עד ששנה שעברה הגיעה הקורונה, הליגה בוטלה והgoldpanners לא יכלו להמשיך את המסורת.

אחרי שכבר חשבו שהמסורת תישבר הצליחו לארגן שתי קבוצות מקומיות שישחקו אחת נגד השנייה. לפני המשחק ירדה כמות חריגה של גשם ושוב פעם חשבו שהמשחק יתבטל. בסוף המשחק שוחק כמעט ללא קהל ובמגרש רטוב ונגמר בתוצאה 15-13 במה שנחשב לאחד מהmidnight sun game המיוחדים ששוחקו אי פעם.

מעולם לא השתמשו באורות מלאכותיים במהלך המשחק למרות שעלו טענות בעבר שכאשר יש עננים קשה לראות וזה מסכן את השחקנים, למרות טענות אלו השנה המשחק משוחק בפעם ה116 ברציפות ולא נראה שהמסורת הולכת להישבר.

האורות באיצטדיון לא דלקו מאז 2003 ויש שמועות שהם בכלל לא עובדים.

ועכשיו למשחק עצמו.

הגעתי לאיצטדיון ב19:30, חצי שעה לפני פתיחת שערים כדי לקנות כרטיסים לי ולעוד שני חבר'ה שפגשתי במהלך הטיול. המתחם מסביב לאיצטדיון קטן ואין בו יותר מדי חוץ מחנות לאוכל ושתייה ועוד חנות לחולצות וכובעים של הקבוצה במחירים מופקעים. במתחם עצמו היו כמה נגנים מקומיים שהנעימו את הזמן עד תחילת המשחק. יותר מאוחר הלכנו למצוא מקומות, מצאנו מקומות מאחורי הבסיס השלישי עם תצפית טובה על המגרש.

חצי שעה לפני המשחק הכרוז עשה כבוד לכמה אנשים ביניהם השחקנים ששיחקו שנה שעברה.

לקראת תחילת המשחק בשעה 22:00 האיצטדיון התחיל להתמלא באנשים, חלק מקומיים וחלק הגיעו במיוחד בשביל האירוע. חלק מהאנשים שבאים במיוחד מחכים ליום שבו הם יגיעו למשחק במשך שנים.

למשחק הגיעו בערך 3500 אנשים.

אחרי החימום שתי הקבוצות עלו למגרש, זמרת מקומית שרה את ההמנון וכמו שהאמריקאים יודעים להיות פטריוטים בסוף ההמנון זוג מטוסי f-35 עברו מעל האיצטדיון.

במהלך שלושת האינינגס הראשונים לא קרו יותר מדי אירועים חוץ מכמה ריצות ומחבט שנשבר במהלך חבטה. בגלל שהאיצטדיון קטן הרבה כדורים עפו מחוץ לאיצטדיון וחלק מהקהל התחיל לדאוג למכוניות בחנייה.

באחת ההפסקות עלו ילדים ורצו דרך הבסיסים תוך כדי עידוד מסיבי של הקהל. 

בין האינינגס הכרוז משמיע שירים כדי להעיר את הקהל ומדי פעם עושה טראש טוק עם הקבוצה האורחת.

אחרי שלושה אינינגס התוצאה 0-0.

במהלך האינינג הרביעי המשחק מתחיל להתעורר, הוגן מהgoldpanners מצליח להתקדם לבסיס השני. אחרי פסילה מרטין עולה, מצליח לחבוט ושלוח את הוגאן הביתה.

המקומיים עולים ל1-0 והקהל מתחיל להתעורר.

במהלך האינינג החמישי אלסקה מצליחה לשמור את וושינגטון בלי נקודות. אחרי כמה טעויות של וושינגטון אלסקה מצליחה להתקדם ובסוף משלימה עוד הקפה.

סוף האינינג החמישי והתוצאה 2-0.

באינינג השישי וושינגטון עדיין לא מצליחה להשיג נקודות. אלסקה מצליחה להתקדם עד לבסיס השלישי אבל וושינגטון מצליחה לשרוד ובסוף האינינג התוצאה עדיין 2-0.

באינינג השביעי אלסקה מצליחה לעשות דאבל יפה ולהשאיר את וושינגטון על ה0.

וושינגטון מחליפה פיצ'ר וישר הוא פוגע בשחקן של אלסקה ומקדם אותו לבסיס הראשון. עד סוף האינינג אלסקה מצליחה לעשות עוד הקפה ושתי ריצות. בסוף האינינג התוצאה 3-0 למקומיים והקהל בטירוף.

אחרי האינינג השביעי יש את הstretch. הstretch מגיע בדיוק בזמן בשביל הקהל שמבסוט בגלל התוצאה וחלקו כבר שתוי. הכרוז משמיע כמה שירי עידוד מקומיים כדי להעיר את הקהל שיצטרף. הmascot המקומי גם עוזר לכרוז ומוביל את הstretch.

האינינג השביעי מסתיים חמש דקות לפני חצות וזה הזמן לעוד מסורת. בסוף האינינג שהכי קרוב לחצות הקהל שר את ההמנון של אלסקה – Alaska's flag.

למגרש עולה מקהלה ששרה את ההמנון ביחד עם הקהל והאווירה בשמיים.

האינינג השמיני מתחיל ווושינגטון סוף סוף מצליחה להתקדם לבסיס השלישי אבל אלסקה שומרת אותה בלי נקודות והקבוצות מתחלפות.

אלסקה מצליחה לקדם את מרטין לבסיס השלישי ורגע לפני שהוא מגיע לבית הוא נפסל והתוצאה נשארת 3-0.

מסתבר שלמרות כל המסורת שיש במשחק זה לא מספיק וצריך גם לקחת ממקומות אחרים. בסוף האינינג השמיני משמיעים ברמקולים את sweet Caroline והקהל מרגיש את הניצחון מתקרב ומצטרף לשירה.

האינינג התשיעי מתחיל ועם לא יקרה משהו חריג יהיה ניצחון לקבוצה המקומית. וושינגטון מצליחה להתקדם לבסיס הראשון אבל יותר מזה אלסקה לא מרשה והמשחק נגמר.

תוצאה סופית 3-0 לקבוצה המקומית.

הניצחון הזה מעלה את הgoldpanners למאזן של 47-14 בmidnight sun game מאז 1960.

המשחק נגמר, לא הדליקו אורות והמסורת נשמרה לפחות עד שנה הבאה.

המשחק הוא חוויה מעבר לבייסבול, הוא מחבר בין ספורט, גאווה מקומית וחוויה אמריקאית אמיתית והוא חוויה גם למי שלא עוקב אחרי בייסבול וגם למי שבכלל לא מכיר את החוקים.

למרות שאני לא אוהד בייסבול אולי המשחק הזה הוא צעד בכיוון. תודה לכל מי שקרא!